המכללה הטכנולוגית באר שבע נ' משרד התמ"ת-המכון הממשלתי להכשרה בטכנולוגיה ובמדע

פסק דין

לפניי בקשת המשיב לסילוק המרצת הפתיחה על הסף, בטענות של היעדר עילה, חוסר סמכות עניינית והתיישנות.

המשיב (להלן גם "מה"ט") הינו יחידה במסגרת האגף להכשרה ולפיתוח כוח אדם במשרד התמ"ת, המופקדת על הכשרת עובדים במקצועות הטכנולוגיים. בין היתר מופקד המשיב על מתן תקציבים למכללות המכשירות הנדסאים וטכנאים.

לפי הנטען בהמרצת הפתיחה, בין הצדדים נכרתו במהלך השנים הסכמים המזכים את המבקשת בתשלום סכומים שונים בגין סטודנטים שלמדו אצלה. לאורך השנים העביר המשיב למבקשת סכומים על חשבון הכספים המגיעים לה, כאשר התחשבנות סופית נערכה בחלוף מספר שנים.

לקראת סוף שנת הלימודים תשס"ג, זמן רב לאחר שהצעתה של המבקשת לשנה זו נתקבלה ואושרה על ידי המשיב, שינה המשיב באופן חד צדדי את תנאי ההתקשרות באופן שלפי הכללים החדשים זכאית המבקשת בגין אותה שנה לסכומים נמוכים משמעותית מאלה שאושרו על ידו. כחלק מההתחשבנות אשר בוצעה ביולי 2008 קבע המשיב כי המבקשת מצויה ביתרת חוב של למעלה מ-2 מיליון ₪ בגין שנת הלימודים תשס"ג, בהתבסס על שינוי הכללים על ידו. השגותיה של המבקשת על קביעותיו של המשיב נדחו והוא הודיע על כוונתו להפחית את סכום החוב מסכומים המגיעים למבקשת בגין התקשרויות מאוחרות יותר.

בהמרצת הפתיחה התבקש בית המשפט ליתן למבקשת סעד הצהרתי לפיו המשיב אינו זכאי לגבות מהמבקשת כספים שלטענתו מגיעים לו כהחזר בגין שנת הלימודים תשס"ג, לרבות לא בדרך של הפחתה מהסכומים המגיעים למבקשת. עוד התבקש סעד הצהרתי לפיו למבקשת אין חוב כספי כלשהו למשיב בגין וביחס לשנת הלימודים תשס"ג, ולחילופין החוב איננו בשיעור שנקבע על ידי המשיב. כן התבקש צו מניעה קבוע האוסר על המשיב להפחית מהסכומים המגיעים למבקשת מהמשיב בגין התקשרויות מאוחרות לשנת הלימודים תשס"ג סכומים אשר לטענת המשיב מגיעים לו כהחזר בגין תשלומים שהועברו למבקשת בגין שנת הלימודים תשס"ג, והאוסר על המשיב לנקוט בהליכי גבייה כנגד המבקשת, לרבות בדרך שהמשיב רואה אותה כ"קיזוז".

לטענת המשיב יש לדחות את התובענה על הסף. לטענתו הבקשה היא למעשה תקיפה ישירה של החלטה מינהלית בענייני תקצוב, אשר הדרך היחידה לתקיפתה צריכה הייתה להיות בהגשת עתירה לערכאה המינהלית המוסמכת במועד סמוך לקבלת ההחלטה, אלא שכל מועד הגיוני להגשת עתירה התוקפת את ההחלטה כבר חלף ותקיפתה לוקה בשיהוי כבד ומהותי. עוד נטען כי מערכת היחסים בין הצדדים איננה הסכמית/חוזית אלא מבוססת על תמיכה של המדינה במבקשת, ובוודאי שאין מדובר בתשלום עבור שירותים.

עוד לטענת המשיב יש לדחות את התובענה בשל התיישנות, שכן כפי שעולה מהבקשה עצמה, המועד בו נודע למבקשת דבר החלת הנוהל על שנת הלימודים תשס"ג הינו לכל המאוחר חודש ספטמבר 2003 ועילת התביעה התיישנה לכל המאוחר בחודש ספטמבר 2010. לטענת המשיב, בשנת 2002 התקיימו דיונים במה"ט באשר לשינוי שיטת התקצוב המתוכננת ונציגי המבקשת היו שותפים מלאים לדיונים אלו. השינוי הצפוי היה ידוע למבקשת עוד לפני פתיחת שנת הלימודים תשס"ג, וכסיכום הדיון ביום 3.12.02 נשלח לכל מכללות מה"ט ובתוכן המבקשת מכתב המסביר בפירוט רב את הליך בדיקת הזכאות החדש.

לטענת המבקשת ההתקשרות שבין הצדדים היא התקשרות חוזית/הסכמית, התובענה הינה במישור המשפט האזרחי ולא המינהלי ובית המשפט מוסמך לדון בה. הסעד המבוקש הוא אמנם הצהרתי, אך מטרתו למנוע את הפרת הסכם ההתקשרות על ידי המשיב על ידי הפחתה שלא כדין של סכומים המוחזקים על ידי המבקשת כדין, ולא לתקוף ישירות החלטה כלשהי של רשות מינהלית. לכל היותר, וגם זאת "אגב גררא ובשולי הטיעון המשפטי של המבקשת", ניתן לראות בהליך זה תקיפה עקיפה של החלטה מינהלית, אשר הינה טפלה לדיון העיקרי ושלא יכול להיות ספק בדבר סמכות בית משפט זה לדון בה.

בתגובתה משיבה המבקשת גם לטענת ההתיישנות שהעלה המשיב, ובין היתר היא חולקת על הגרסה העובדתית העולה מכתב תשובתו בנוגע למועד ידיעתה על שינוי הנוהל.

דיון

בתצהירו של מנהל מחלקת תקצוב במה"ט, סלומון מלול, אשר נלווה לכתב תשובתו של המשיב, הוסבר כי במסגרת תפקידו מחלק מה"ט תקציב תמיכה למכללות טכנולוגיות המכשירות הנדסאים וטכנאים מוסמכים בהתאם לנהלים ולקריטריונים שנקבעו על ידו, בונה תכניות לימודים למגמות השונות, מפקח על הוראתן במכללות, מקיים בחינות גמר ונותן לבוגרים תעודת טכנאי מוסמך ותעודת הנדסאי. התקצוב ניתן למכללות העומדות בדרישות שנקבעות בנוהל תקצוב וחוזר מנהל מה"ט המתפרסמים מדי שנה במסגרת חוברת ההכרה והתקצוב של מה"ט. המדינה היא שקובעת את גובה עלות הכשרת הסטודנט ואת הקריטריונים על פיהם תתוקצבנה המכללות.

עוד לפי תצהירו של סלומון מלול, עד לשנת 2002 הקריטריון לתקצוב היה בהתאם למספר התלמידים שנרשמו ללימודים ובהתאם למכסת נוכחות בשיעורים שדווחה על ידי המכללות, ואילו בשנה זו הוחלט לשנות את שיטת התקצוב כך שתתבסס על מספר תלמידים אשר ניגשו לבחינות פנימיות ולא על נוכחות בשיעורים.

לביסוס טענתה כי מדובר בהתקשרות חוזית מפנה המבקשת למסמכים שונים אשר צורפו לבקשה – הזמנה מטעם מה"ט להציע הצעות, הגשת ההצעה על ידי המבקשת ואישורה על ידי מה"ט.

מהמסמכים המדוברים עולה כי מה"ט נוהג לפרסם הזמנה למכללות המעוניינות להצטרף לרשימת המוסדות המוכרים על ידו ללימודי הנדסאים וטכנאים, לבחון את התאמתן על סמך קריטריונים שנקבעו על ידו ולהעניק להן תקציבים בהתאם למבחנים שנקבעו על ידו.

מכל המתואר לעיל עולה כי מדובר בתקצוב ולא ברכישת שירותים. ניסיונה של המבקשת להציג את מערכת היחסים בינה ובין המשיב כהתקשרות לשם רכישת שירותים נראה מלאכותי. אין שוני מהותי בין התקצוב שמעניק המשיב למכללות הטכנולוגיות ובין תקצוב בנושאי חינוך, תרבות, רווחה, בריאות ותחומים רבים אחרים.

גם בעיגון זכותה של המבקשת לתקצוב בהסכם אין כדי לשנות את מהותה של ההתקשרות בין הצדדים, שהיא תקצוב לימודיהם של טכנאים והנדסאים ולא רכישת שירותי הכשרת טכנאים והנדסאים. ההסכם נועד במקרה זה רק ליישם את ההחלטה המינהלית בדבר תקצוב המבקשת.

יוער כי בהמרצת הפתיחה מציינת המבקשת כי בהסכם בין הצדדים מצויה הוראה המאפשרת קיזוז, אלא שלטענתה הוראה זו תקפה רק לגבי סכומים המגיעים למשיב בדין, וסכום החוב בגין שנת תשס"ג איננו מגיע למשיב בדין.

כפי שעולה מההמרצה עצמה, הסוגיה העיקרית העומדת לדיון איננה הפרת ההסכם על ידי המשיב, אלא תוקפה של החלטת המשיב להחיל את שינוי כללי התקצוב על שנת תשס"ג, לפי הנטען באופן רטרואקטיבי. סוגיה זו היא מינהלית במהותה.

ברע"א 7987/10 מדינת ישראל - משרד החינוך נ' עמותת מוסדות "חזון ישעיה" (פורסם במאגרים, 28.4.11)) נפסק כי: